דף הבית
צור קשר
מפת האתר
ריטריט תודעה מרפאה - פברואר 2019 לחברי הקהילה

גלריית תמונות מתוך הלימוד טיפולים מדיטציה תודעה מרפאה דף הבית
 
רישום
 
שם:
אי-מייל:
 
 
 
 
ומה קורה כשאין לי כוח...
 

אנחנו מדברים הרבה על להכיל, 
לקחת אחריות על חיי ועל היחס שלי לאחרים, 
להיות גורם מודע, מיטיב ולא פוגע.
ועלתה מהקבוצה השאלה- מה קורה כשאין לי כוח?
הרי לכולנו יש ימים שבהם אנחנו חלשים, עייפים, חסרי סבלנות, ואז יש איזו ציפיה שמישהו אחר ייקח אחריות.
שמישהו יהיה כאן המבוגר האחראי וידאג לי.
למה שתמיד אני אהיה המתחשב/ת, הבוגר/ת, האכפתי/ת?
ומאיפה תמיד יהיו לי כוחות להיות כל כך חזק/ה?

ושוב בחכמה ודיוק, המורה כהרגלה הפכה את התפיסה:

את לא צריכה להיות חזקה.
את צריכה להיות נתמכת.
לאפשר לכל מה שתומך בך להיות נוכח 
ולאפשר לך להיות נוכחת לזה שיש לך את כל מה שאת צריכה.
לראות שבכל רגע נתון את מקבלת יחס ועזרה ופינוק ותמיכה
וכל מה שדרוש לקיומך ולצמיחתך. כל מה שאת זקוקה לו. כל מחסורך.

כשאני אומר "לא בא לי" או "אין לי כוח לזה" זו כפיות טובה 
כי זה בא ממקום שלא רואה עד כמה בכל רגע ורגע בכל נשימה שלנו בכל אכילה שלנו בכל התלבשות שלנו, 
בכל ידיעה ולימוד שלנו אנחנו כל הזמן מוזנים ונתמכים על ידי אחרים.
אני מרגיש כאילו אני הילד העזוב אבל אני לא, ואני לא רוצה לראות את זה. 
ואז אני מגיע לתחושה שמגיע לי, 
ואני לא רואה שקיבלתי את כל מה שאני צריך ועכשיו תורי להחזיר.
שהציווי עלי זה הרווח את לחמך ביושר. 
את החיבור שלך לאחרים, את החיות שלך. 
איך אתה יכול להרוויח את זה ביושר? על ידי הכרת תודה לכל יציר חי. 
כשאני שוכח את הכרת התודה אני לא רואה שדואגים לי כל הזמן. 
יש לי מה לאכול, יש מים, יש חשמל, מישהו דואג לזה. 
יש לי פנאי להתבונן על חיי במקום שבו חיי זימנו אותי להיות גורם מיטיב. 
ואם אין לי הכרת תודה אין לי כוח לעשות את זה.

עכשיו כשיש לי את ההכרה הזו ואני מטפחת אותה באמת, 
אני יכולה להפגש עם כל תמונת מציאות, כל אדם, כל אירוע, נקודת המפגש שלי נעשית מבסיס מאוד יציב, מאוד מוקיר.
 
אז כשאני רואה את זה את לא יכולה לעמוד שם ולאמר אני לבד ואני צריכה להיות חזקה. 
כי אני מבינה שזה משפט לא אמיתי.

וכשאני לא רואה את זה ולא מרגיש כך?
אז אתה חוזר לנקודת האיזון. 

כשההעדפה שלך מספרת לך שאני לבד ואף אחד לא דואג לי, 
ואתה יושב עם זה ומסתכל וקורא בכוח לנקודת איזון שבה אני רואה עד כמה אני נתרם, 
ואין אפילו רגע שבו אין מישהו שעושה משהו למעני, 
אתה מחזיר לעצמך את מה שאיבדת.
כשאתה אומר היום אני חלש, היום אין לי את ההכרה הזו, 
יש לך ישיבה, יש לך מדיטציה, 
מודעות שיכולה להחזיר אותך לנקודת האיזון הזו וכשאתה יוצא ממנה אתה יוצא אחרת. 
זה לא כי יש לי מצב רוח היום ואני יכול להכיל מישהו אחר. 
אני קובע לעצמי מקום שאליו אני יכולה ללכת והוא יוצר בי מקום פנימי שאני יכול להכיל.

מצ"ב מדיטציה של הכרת תודה בהנחיית המורה ספיר נוימן איל
מומלץ לפתוח איתה את הבוקר, כל בוקר, 
או להשתמש בה כדי לקבל את נקודת האיזון הזו בעת הצורך 

 
תלמידים כותבים על הדרך
הכול בוער - סוטרת האש
ומה קורה כשאין לי כוח...
לב פתוח
באתי הביתה.
רק להיום ארפה מדאגה
על הסליחה
 
 
 

מפת האתר : רשימת מטפלים עם תודעה מרפאה : תלמידים כותבים על הדרך : שיעורים מוקלטים : מהי תודעה מרפאה? : הנחייה מוקלטת לתרגול מדיטציה
: : : : : :
 
© 2019 כל הזכויות שמורות | כל הזכויות שמורות לטארה - בית לתודעה מרפאה