כמה אנחנו משקיעים בלהתגונן מהחיים,

בלשמור ולהישמר שדברים לא יפגעו בנו, לא יגעו בנו.

ועם זאת, דברים כל הזמן פוגעים בנו.

איך זה קורה?

כי זה פשוט להשקיע בהפוך מטבע הדברים.

בשביל מה ניתן לך לב להרגיש? לא בשביל לסגור אותו.

אלא בשביל להרגיש.

אבל להרגיש נכון.

זה אומר שיש לך יכולת להכיל, וההכלה היא תמיד כמו נשימה.

לקחת ואז לנשוף.

הנשימה מחייה אותך, ולב פתוח מחייה אותך.

זו פעולה שמאפשרת לחיים להכנס,

ואז מאפשרת לנשיפה שלך להוציא את מה שנכנס אליך

אבל יש שם התמרה.

למשל אנחנו שואפים חמצן אבל נושפים פחמן דו חמצני.

ההכרה שלך יכולה לעשות את ההיפך.

יש לך יכולת לנשום אליך חסר, צורך, כאב, סבל, והנשיפה שלך היא חמצן עבור האחר.

את מסוגלת כמו צמח להתמיר רעל לכוח חיים. 

השינוי מתחולל בהערכה, ביכולת להכיל, להתמיר, לרפא,

ואז אני יכולה לפגוש גם את מה שמפחיד, מכעיס, מכאיב.

מה שנראה לי קודם כמו יד שמורמת לסטור לי,

נקלט עכשיו כמו יד שמבקשת עזרה ולא כמו יד שמאיימת עלי.

וזה לא תרגיל חיצוני.

זה שינוי וריפוי פנימי, חיבור למקום אחר שבאמת מתמיר את היחס שלך.

אתה בא באמת אחר, לא עם מסיכה אחרת.

לב הוא יכולת להרגיש.

אם אני סוגר אותו ונאחז בלא להפגע ממה שקורה

אז אני גורם סבל

כי אני עובד נגד הטבע שלו.  

לב צריך להיות פתוח. 

זה תנאי הקיום שלו.

וזה דורש תרגול.

במקום להשקיע בלהתגונן מהחיים,

להשקיע בלחיות אותם במלואם.