דף הבית
צור קשר
מפת האתר
ריטריט תודעה מרפאה - פברואר 2019 לחברי הקהילה

גלריית תמונות מתוך הלימוד טיפולים מדיטציה תודעה מרפאה דף הבית
 
רישום
 
שם:
אי-מייל:
 
 
 
 
רק להיום ארפה מדאגה
 
בואו נדבר רגע על הדאגה.
על התחושה הזו שאני מרגיש שאני עומד לאבד משהו, 
או שאין לי מספיק כלים להתמודדות עם מה שעומד לפגוש אותי,
והאופן שבו אני מכין את עצמי להתמודדות היא בכתיבת התסריטים הגרועים ביותר.
כאילו זה נותן לי איזה סוג של שליטה, כאילו זה באמת מאפשר לי כלים להתמודדות יעילה יותר.
כאילו - תעתוע.
כי ההתבוננות מראה לי שזה בעיקר מחליש, מעייף, מכאיב, פוגע, מנתק.
כשאני רואה את זה, אני רוצה להרפות מדאגה, להפסיק לייצר את התסריטים הללו, 
או לפחות לא לקרוא להם מיוזמתי כדי לחלץ אותי מחוסר האונים. 
הם אולי ידפקו לי בדלת כאורחים לא קרואים, אבל אני כבר מבינה שאני לא רוצה להזמין אותם. 
במקומם, אני רוצה להזמין אורח אחר, את הצד השני של המטבע, את האמון.
אבל מה זה אמון? 
להגיד לעצמי ש"יהיה בסדר"? 
שהתסריט הגרוע שעובר לי בראש הוא לא אפשרי, שאני אקבל בדיוק את מה שאני רוצה?
זה לא אמון. זה שכנוע עצמי - זה תעתוע.
אמון אמיתי נובע מתוך אימון, מתוך התנסות.
מתוך ראייה שוב ושוב, שבכוח שמקיים אותי- לכל הפחות- אין כוונת זדון. לא זרקו אותי הנה כדי לסבול. 
אנחנו יכולים הרבה פעמים לראות בדיעבד שרגעים שנחוו לנו מאוד רעים וקשים,
עכשיו נראים לי כמו הדבר הנדיב ביותר שקרה לי.
שאם לא הייתי חווה את זה, לא הייתי מפתח את היכולות והאיכויות שיש בי היום.
אז אני יכול לראות שלא קיבלתי את מה שפינטזתי, אבל כן קיבלתי את מה שהייתי צריך. 
כשאני אוסף את ההתנסויות הללו, אני מתחיל להרגיש לא רק שלא זרקו אותי לכאן לסבול, לא זרקו אותי בכלל, 
שיש לי ליווי פעיל ותומך, שמתאפיין בחכמה, נדיבות, וסובלנות מאוד גדולה.
אני יכול לראות שלמסע שלי יש תכלית של צמיחה, של ריפוי, של חיסון טבעי ולימוד, של רכישת ידיעת עצמי וידיעת החוקים של הסביבה שבה אני מתקיים.
אז אני יכול לפעמים לראות את זה בדיעבד,
והאימון בזה, יבנה את האמון שלי בזה.
כשנבנה בי אמון, קיימת בי האפשרות לראות את זה בזמן אמת. 
שגם עכשיו, אני מקבלת את מה שאני צריכה אבל אני לא יכולה לראות את זה 
ואני מקללת ודואגת וכועסת, על אף שהניסיון שלי כבר מראה לי שיש ליווי כזה, אני רק לא נוכחת. 
אני במקום אחר כרגע. אני נאחזת בתסריטים שלי, בתעתוע, ואין לי אמון.  
אולי אני נורא רוצה אופניים אבל אני כרגע מקבלת רגליים. ולפעמים אני כן מקבלת אופניים.
אבל זו כבר לא השאלה.
השאלה היא האם אני יכולה להסיט את המבט מהתסריט, אל המקום שממנו הוא יכול להיכתב, ולתת בו אמון.
האם אני מוכנה לצאת לרגע מאשליית השליטה שלי, למציאות הליווי והתמיכה בי?

מתוך שיעור בתודעה מרפאה בהנחיית ספיר נוימן-איל

 
תלמידים כותבים על הדרך
הכול בוער - סוטרת האש
ומה קורה כשאין לי כוח...
לב פתוח
באתי הביתה.
רק להיום ארפה מדאגה
על הסליחה
 
 
 

מפת האתר : רשימת מטפלים עם תודעה מרפאה : תלמידים כותבים על הדרך : שיעורים מוקלטים : מהי תודעה מרפאה? : הנחייה מוקלטת לתרגול מדיטציה
: : : : : :
 
© 2019 כל הזכויות שמורות | כל הזכויות שמורות לטארה - בית לתודעה מרפאה